קוסטה ריקה – גן העדן של הצפרים

יובל דקס

קוסטה ריקה היא חלום של טבע וצפרות בשביל הרבה חובבי טבע, ויש לה כמה בעלי חיים איקוניים שמוכרים כמו הצפרדע אדומת העין, טוקנים וקוליברים.. אבל גיליתי שבארץ הזאת יש הרבה הרבה יותר. זכיתי להגשים את החלום הזה יחד עם קבוצת הצפרות הראשונה שיצאה לקוסטה ריקה במשימה רשמית להשיג את הצ'ק ליסט הגדול ביותר ובשאר הזמן להכיר ולהנות מהטבע המופלא של המדינה. מצאנו את עצמנו עושים צפרות במשך כמעט שבועיים בצורה האינטנסיבית ביותר – ממש טירונות צפרות מקוצרת - השכמה עם הציוץ הראשון של המוטמוט לפני הזריחה, וסיום אחרי השקיעה עם ינשופים ממושקפים וצפרדעים ליליות שפעם גם נכנסו למקלחת של אחת המטיילות במלון. הציפורים לא הפסיקו להגיע והמשקפות עבדו גם בזמן הארוחות וההפסקות, כי בקוסטה ריקה יש לודג'ים שמיוחדים לצפרות ונמצאים בלב יערות טרופיים, כך שהמקום הטוב ביותר במדינה לצפרות יכול להיות העץ מול החדר שלך.

 

Keel billed toucan

ציפורים במרחק נגיעה

הייחוד של קוסטה ריקה הוא המגוון העצום של בתי הגידול בשטח מצומצם – היערות הטרופיים מהחוף הקריבי ועד האוקייאנוס השקט משתנים עם העלייה בגובה ומשרעת המשקעים, ומעל קו העצים - ה-'פאראמו' שמקביל לאחו האלפיני של העולם הישן. בתור ארץ ש'התגלתה' מחדש לפני 500 שנה ונשכחה שוב לכמה מאות שנים – הטבע כאן נשמר בצורתו הבראשיתית ונראה שבעלי חיים רבים אדישים לבני אדם. אחת ההפתעות עבורי היתה האפשרות להתקרב לציפורים כמו הקוליברים עד מרחק נגיעה. אפילו הדורסים שהם החששנים ביותר בדר''כ- נותנים להתקרב בלי חשש. כך אפשר להשיג הזדמנויות צילום שלא מהעולם הזה.. אבל ההפתעה האמיתית היתה הכבוד לטבע שמוטמע בתושבים המקומיים. מהאנשים בכפרים ועד הממשלה – יש תחושה שכולם מגוייסים לשמירת הטבע. כך הפכה קוסטה ריקה לארץ עם אחוז היערות הגבוה ביותר בכל מרכז אמריקה. כאן גם התושבים הכפריים הופכים ליזמים שמקימים גינה מושכת ציפורים ותיירים, ויכולים להסביר טוב יותר מכל מומחה איך השיטה עובדת.

Yellow naped Parrot  מה שמהנה בציפורים של קוסטה ריקה הוא שהן צבעוניות בטירוף וכשהכל צבעוני מסביב צבע הסוואה ירוק זרחני נראה הגיוני מאוד על התוכי הזה.

עושר מיני הציפורים כאן הוא בלתי נתפס –אין 'שגרה' של בעלי חיים וצמחים – הם מתחלפים ומפתיעים כל הזמן. בתור צפר שהגיע מישראל לארץ טרופית עם 900 מיני ציפורים, הבנתי שזו 'ליגה אחרת' ובמקום לנסות לזהות כמה שיותר מינים, צריך לקוות להכיר את הנציגים מכל סוג. אם בישראל קשה להבדיל בין 10 מינים של עלוויות – כאן יש 400 מינים של חטפיות, ככה שצריך לחזור למגדיר הציפורים ולהתחיל את ההיכרות מ'אפס'.

אחד הרגעים המדהימים ביותר היה ינשוף ממושקף – מלך היערות של קוסטה ריקה, שהופיע מעלינו ביער העננים. בתוך דקות הופיע משום מקום טוקנטYellow eared Toucanet – הנדיר ביותר בקוסטה ריקה, שהסיכוי למצוא אותו ביער קלוש –ועשה עליו 'התגודדות' בנסיון לאותת לו שהתגלה ושיעבור למקום אחר.. וכך זכינו במראה שלא יישכך לעולם וגם המדריך המקומי היה באקסטזה מוחלטת .

בתי הגידול המיוחדים של קוסטה ריקה

 

יער הגשם של שמורת קרארה, על חוף האוקיאנוס השקט, היה אמור להיות מסלול נוח אבל כעבור חצי שעה ביער הגיע שבר ענן ששינה את התמונה –מציידי ציפורים גאים עברנו למנוסה תוך כדי נסיון לשמור על המצלמות והמשקפות יבשות. לפתע הופיע על השביל נחיל ענק של נמלים לוחמות ((army ants – מראה שכאילו נלקח מסרטי אימה – הנמלים האלו פושטות במליונים בצורת זרם שחור על שטחים גדולים ביער ומתקיפות כל מה שנמצא על הרצפה. הן מסוכנות גם לבני אדם וכדאי לשמור מהן מרחק. אבל החלק המעניין הוא הציפורים שמתלוות לנחיל הזה – אוסף מדהים של של 'ציפורי נמלים' -  ממינים שונים שמלוות את הנחיל וניזונות מהחרקים שנחשפים ובורחים.  לציפורים האלו יש הררכיה מורכבת וחלוקה מוגדרת במעקב אחרי הנמלים. גם אגוטי – מכרסם בגודל ארנבת – טייל על השביל ללא חשש וטינמו – החגלה המקומית הלך בלי להשמיע קול.

Snowcap

 

 

הפראמו – פסגות העשב שמעל קו היער. הפסגות הוולקניות מגיעות לגובה 3,800 מ' מעל הים – קשה לנשום כשרואים כאן מינים אנדמיים נדירים.

 

יער העננים של סבגרה – בגבהים של מעל 2000 מ' זהו ללא ספק היער היפה ביותר – הרסס האינסופי של העננים העולים מהים הקריבי יוצר שכבות של עושר ביולוגי על העצים – טחבים, סחלבים, ואפיפיטים שמכסים כל מקום פנוי.

 

Long tailed silky flycatcher אחת החטפיות היפות בקוסטה ריקה. צירוף צבעים מופלא ואלגנטיות שמתחרה בקצאל.

הצבע הירוק אפרפר של הטחבים, יחד עם הברומליות האדומות נותנים רקע מושלם לירוק הזרחני של הקצאל - הגביע הקדוש של הצפרות בקוסטה ריקה. בצורה אופיינית לציפורים בקוסטה ריקה קל לראות אותו אותו כאן יותר מאשר ארצות בהן זו נחשבת הציפור הלאומית, בגלל שיש בקוסטה ריקה יותר יערות עננים 'בראשיתיים' הסביבה האהובה על הקצאל.

Clay colored thrush בצניעות אופיינית בחרו הקוסטריקנים את הקכלי החום הזה בתור הציפור הלאומית כי השירה שלו מבשרת על סוף העונה הגשומה – הזמן לשתול את הזרעים לעונה החדשה.

פארק לאומי ארנאל – יער 'הגובה התיכון'

 

 

 

מראה מהגשרים התלויים בפארק הלאומי ארנאל – להקות יער מעורבות של ויראו, טנג'ר, סבכונים מצפון אמריקה וטפסי יער מקומיים פושטים בלהקות מעורבות על צמרות העצים. במקום שהעצים הגבוהים ביותר בישראל מסתיימים- כאן העצים מתחילים..התצפית היא בעיקר במאונך כלפי מעלה – כל רחש מעיד על משהו שנמצא גבוה מעל – חוטמן או קוף עכביש, סבכונים וגדרונים היו חלק מהשלל של הבוקר.

הפוטו – קרוב משפחה של התחמסים – קשה במיוחד לאיתור וישן כמו גזע עץ במשך היום. הפרט הזה ישן כבר שלוש שנים על ענף קבוע שידוע רק למדריכים המקומיים.

השורה התחתונה בטיול ראינו 225 מיני ציפורים – מספר מדהים לכל הדעות, בקצב של 25 ציפורים חדשות ביום. אפילו יותר מהקצב של נוח סטריקר ביום ממוצע. הצ'ק ליסט של מיני הציפורים הוא כיף בפני עצמו ולכן עשינו רשימה מדי ערב וגם יוני בית ודרורים בטיסת הקונקשן נספרו – שיהיה.

  

Red capped manakin  התנגש בחלון בלודג' - צ'ק !

אחרית דבר בטיול הרגשנו את חוויות הגילוי של הטבע כמעט כמו דרווין במסעו המפורסם. כל אחד תרם למציאה של ציפורים ובע''ח במקומות מפתיעים. נקר שבנה את הקן בדיוק מעל הבריכה, ארמדיל על השביל בלודג' או סתם זוג ארות שחלפו בתעופה אצילית כמו ה'טורוק מקטו' בסצינה מתוך הסרט 'אואטאר'.  

החויה של קוסטה ריקה היתה מכוננת.. יש לנו בישראל המון מה ללמוד מהארץ הזו ובמובנים רבים של מגוון הציפורים שתי המדינות דומות מאוד. ישראל לא נופלת בעושר הציפורים מקוסטה ריקה ביחס לשטח, וגם לנו יש ציפורים 'איקוניות' לפחות כמו הקצאל של קוסטה ריקה. המפגש עם העם שהמציא את הביטוי 'פורה וידה' וחי בשלום עם הטבע היו מעוררי השראה וגם תיאבון לחזור שוב בשנה הבאה...

קבוצת הצפרים ששרדו את הטיול. תודה לחברת פגסוס וסברובסקי אופטיק.